שבתאי נ' סלקום ישראל בע"מ

פסק דין

פתח דבר

ביום 01/09/2010 הגיש מר שבתאי יעקב (להלן: "התובע") כתב תביעה, לפיו בחודש יוני לשנת 2009 ביצע עסקה עם סוכן של חברת סלקום בע"מ (להלן: "הנתבעת"). לטענתו, רכש מסוכן הנתבעת שני מכשירי טלפון ניידים וחבילת שיחות שהסתכמה ב-120 ₪ לכל מכשיר. אולם, אחד המכשירים לא תאם את העסקה והתובע הגיע ביום המחרת לסניף הנתבעת בקרית-שמונה על-מנת להחליף המכשיר. כשקיבל את החשבון הראשון כעבור מס' ימים, נוכח התובע לגלות כי חויב במחיר של חודש מלא ובחודש העוקב חויב בסכום גבוה מהמוסכם. כשפנה לנתבעת נענה כי המחיר גבוה מהמוסכם בשל החלפת המכשיר, אך זאת לטענתו בניגוד למוסכם עם הסוכן. כשהציג את ההסכמות החתומות ע"י הסוכן הוצע לו ע"י מי מטעם הנתבעת, כי יזוכה בהטבות ובמבצעים, אך התובע אינו מעוניין בכך ועומד על זיכוייו.

התובע צרף לכתב התביעה הסכם הכתוב בכתב ידו של הסוכן וחתום על ידו וחשבוניות חודשיות, ביניהן פירוט חיובים למנוי. התובע מעמיד את תביעתו על סך 7,000 ₪, מתוכם 4,000 ₪ בגין תשלום קנס, 2,000 ₪ סכומים שנגבו ביתר וכן טרטורים ועוגמת נפש.

בכתב הגנתה כפי שהגישה הנתבעת ביום 01/11/2010, נטען באריכות יתרה ועל כן יתומצתו טענותיה, לפיהן מכשיר הטלפון הנייד אותו רכש התובע מהסוכן שודרג על ידו לאחר העסקה עם הסוכן ומכאן ההגדלה בסכום לחיוב ובחשבוניות החודשיות. אשר לחשבונית בגין החודש הראשון נטען כי זו טרם התעדכנה ועל כן התובע זוכה ע"י הנתבעת ב-100 ₪ בגין חשבונית זו. כמו כן, תנאי העסקה הכתובים בהסכם עם הסוכן, מהווים עיקרי תנאי העיסקה ואינם כוללים שירותים נוספים אליהם הצטרף התובע לאחר מכן, אשר כוללים בין היתר חריגות מחבילת השיחות שהוקנתה לו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את אשר בפיהם, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל, אם כי לא כלשונה ולא על כלל סעדיה, כפי שיפורט להלן.

ראשית, אין חולק כי מגיע לתובע זיכוי בגין חיובים שונים עבור חבילות שונות אשר לא בקש ולא השתמש בהן, כפי שהודתה נציגת הנתבעת בפניי ולפי דבריה: "מגיע לתובע זיכוי על סך 697 ₪." ראה שורה 12 בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 18/05/2011.

כמו כן, ביום 27/03/2011 הוגשה תגובת הנתבעת ובה פירוט ההפרשים בגין השינוי בחבילה.

מעיון בהסכם עולה, כי אכן יש ממש בטענת התובע, שכן נכתב ע"י הסוכן כי "120 זה המחיר הסופי, כל דקת חריגה מעבר ל-525 דק' 0.36".

הנה כי כן, אכן 120 הוא המחיר שהיה על התובע לשלם בגין כל מכשיר, היינו על החשבונית החודשית לעמוד על סך 240 ₪, כאשר סכום זה לא כולל חריגה מעבר לחבילת השיחות שניתנה לתובע.

בפועל, כפי שצרף התובע, חשבונית לחודש יולי 2009 חויב בסך 323.53, ומעיון בפירוט מיום 27/03/2011 בתגובה הנ"ל, לא נראה כי ניתנה כל התייחסות לחשבונית מחודש זה, אלא שנטען בכתב ההגנה, כי התובע זוכה בסך 100 ₪ בגין חשבונית זו כאמור בכתב ההגנה ובדיון שהתקיים בפניי.

קשה ההכרעה בעניין זה, הואיל ובעלי הדין לא ערכו התחשבנות מפורטת ולא הניחו כל דף התחשבנות מטעם מי מהם על שולחני, כפי שהוריתי בדיון שהתקיים בפניי מיום 17/03/2011 ולפיכך לא אוכל לדעת אילו סכומים גבתה הנתבעת מהתובע סכומים שלא כדין, ואם בכלל ועל כן לא אוכל להעניק לתובע את סעדיו המבוקשים.

התובע אומנם צרף לכתב תביעתו חשבוניות, אשר בחלקן מופיעים זיכויים ובחלקן מופיעים חיובים לא ברורים, אך בכך לא יכול שתסתיים מלאכת התובע, אשר היה עליו לפרט ולהצביע על חשבוניות מסוימות, במועדים מסוימים לפיהן חוייב ביתר ולהראות מה פשר החיוב לפי הפירוט, או להפנות לנתבעת בקשה להבהרתו.

מלאכה זו אי אפשר שבית המשפט יבצע עבור בעלי דין, עם כל הרצון הטוב לחתור לגילוי האמת ולעשיית הצדק.

כמו כן, כלל ידוע הוא, כי את נטל ההוכחה (בין אם הוא מוטל על התובע או על הנתבעת) ניתן להרים באמצעות הצגת ראיות שונות או לפי מאזן ההסתברות, כי גרסת הצד עליו מוטל הנטל, הינה הגרסה העדיפה, או כי הראיות שהוצגו בתמיכה לגרסתו, הינן ראיות עדיפות.

הלכה זו נקבעה בשורה של פסקי דין: ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589 מפי כבוד השופט ברק (כתוארו אז) ולפיה:

"נטל ההוכחה ביחס לתביעתו הבסיסית מוטלת עד סוף המשפט על התובע".

.." היה עליו להוכיח, ע"פ מידת ההוכחה הנוהגת במשפט האזרחי – נטייה של מאזן הסבירות לטובתו – כי נתקיימו היסודות המקיימים את זכותו..."